בואי לעקוב אחרינו
אם אין אני לי, מיליס?
טורים אישיים מידיי
למי שמרגישה שהעולם זז מהר מידיי
מה ואיך שבא לך לקרוא
תיוגים פופולריים
הטורים שלנו
היי, כאן מילי'ס
בעולם של סרטונים קצרים וקודי קופון, אנחנו רוצות ליצור מקום שבו אפשר להעמיק במחשבות וברגשות.
בלי לקנות, בלי לגלול, רק לקרוא ואולי למצוא את עצמך במילים של מישהי אחרת.
האחרונים שפורסמו
אשמה מרגישה לפעמים כאילו כל הרגשות השליליים שאי פעם הרגשת כלפי עצמך (שנאה עצמית, דחייה, נחיתות, כישלון, ריקנות), עכשיו לכי תתמודדי עם הצפת הרגשות השליליים שתופסת אותך רגע לפני השינה. אז כל לילה, אנחנו הופכות לבלשיות אשמה מלוות ריקנות כי הפתרון ידוע מראש – אנחנו הבעיה. באחד הלילות, בזמן מחקר אשמה רגיל מצאתי פתרון נחמד, דווקא מבלש אחר, שכתב גבר אחר.
מי (אם לא אני) עושה זאת
הטור של מיה בלבן
למזלי, רוב הבנות שהכרתי התאימו לי כמו כפפה ליד אבל ברור לי שיש את השלב שאנחנו תוהות מתי להתחיל להיות ״פיקיות״, מתי זה בסדר להתביית על הכמה שאני מאמינה שבאמת יהיו לי לכתף ולא למשענת קנה רצוץ. מתי ארגיש בנוח להנמיך את הורסיה התוססת והקופצנית שלי ואתחיל להראות צדדים פחות זוהרים, מתי אוכל באמת להיות אני.
עברתי מדינה ואני חייבת דחוף חברה
הטור של מור צארום
הגדרתי לעצמי שאני רוצה להגיע לרשימה של פורבס 30 מתחת ל-30, שאני רוצה למצוא תפקיד בכיר שבו אנהל אנשים ואוביל תהליכים פנימיים, ושאפתי להכיר כמה שיותר אנשים מהעולם שאני מחפשת למצוא בו את מקומי. האם זה אומר שהגעתי ליעדים שרציתי? לצערי לא בדיוק.
אבל האם זה אומר שלא השגתי יעדים אחרים? חד משמעית כן.
הפער בין הרצוי למצוי
הטור של בר קוזלובסקי
כל האנשים שמוצאים את עצמם בכתות (ולא חלילה נולדו לתוכן) מגיעים אליהן כי הם במשבר. הם בדיוק עברו פרידה כואבת, אבדן גדול, או סתם איבדו כוון. הם פשוט מרגישים לבד, ואין הרבה רגשות אנושיים שקל להזדהות איתם יותר מבדידות.
למה אני לא יכולה להפסיק לצפות בסדרות על כתות
הטור של מיה בלבן
אני חושבת שהרבה מאיתנו רוצים להרגיש שייכים אבל ההמצאות במקום כל כך גדול כמו ארצות הברית שמכניס את כולם לתבנית "האמריקאית" יכולה להביא לתחושות של גנריות ובנאליות, אני אלך קצת יותר רחוק ואגיד שלפעמים אפילו קצת ריקנית.
מי אנחנו באמריקה
הטור של מור צ׳ארום
...זה לא פשוט ולא קל, ולפעמים צריך להרים את הראש וליישר את הגב כשכל מה שבא לך זה להיכנס מתחת לשמיכה ולחכות שזה יעבור.
אבל הדחף להצליח, הרצון להתקדם, הסקרנות ללמוד כל אלה גברו על העייפות והייאוש ניווטתי את עצמי, לאט-לאט, אל המקום הנכון
בין התפקיד הנכון לשמיכת הפוך
הטור של בר קוזלובסקי
the Millie's
מי אנחנו ומה זה מילי׳ס?
קצת עלינו
התהיות על השלב הבא בקריירה, הגברים שלפעמים נראה שגדלים בקצב אחר, ההתמודדות עם רילוקיישן, הפחד מלהביא ילדים, וכל דבר מגביר חרדה אחר שאנחנו מתמודדות איתו, בתקווה שעד גיל 50 זה יעבור.
אנחנו מור, בר ומיה. שלוש מילינאליות במשבר גיל 30 (פלוס) - שמתגעגות לעיתונים עם טורים אישיים שמדברים על היומיום שלנו. אנחנו רוצות ליצור מקום שבו אנחנו (ואולי גם את!) יכולות לכתוב על הדברים שמעסיקים אותנו:
